סטרס כרוני, ואיך לטפל בו

סטרס כרוני – למה זה קורה

הכי פשוט – הסיבה לסטרס כרוני היא שאנחנו חיים באלף השלישי עם מערכת עצבים ניאנדרטלית. והביטוי של זה הוא סטרס.
החדשות הטובות היא שניתן לטפל בסטרס כרוני, ואפילו בקלות – בהמשך המאמר.
 
ברמה האבולוציונית התפקיד של המערכת הסימפתטית ושל הסטרס הוא להתריע על סכנת חיים מיידית – למשל אם קופץ עלינו נמר ורוצה לאכול אותנו.
הבעיה כיום היא שהמערכת הרגשית והפיזיולוגית שלנו לא מבחינה בין המציאות החיצונית ה'אובייקטיבית' (למשל כשקופץ עלינו נמר כדי לאכול אותנו), ובין המציאות הפנימית הרגשית (למשל כשהבוס מבקש שניכנס לרגע למשרד שלו.)
ואז מתחילות הבעיות.
 

איך נראה סטרס כרוני בחיים שלך

סטרס הוא מצב פיזיולוגי בו מופעלת המערכת הסימפטתית, שעובדת על אדרנלין, וזה אחד המצבים הכי לא בריאים שניתן להעלות על הדעת.
ברמה הפיזיולוגית הסטרס גורם לירידה חדה בתיפקוד של מערכת החיסון וגורם להתפתחות תסמינים כדוגמת לחץ-דם גבוה. כששוב ושוב משהו מכניס אותך לסטרס התוצאה היא סטרס כרוני – כשכל הזמן אתה בסטרס, לחץ הדם שלך נוטה לעלות, וכל הזמן נדמה לך שהעולם תיכף נופל – עליך ):
ברמה המנטלית הסטרס מאפשר לנו מיקוד של תשומת הלב – אך גורם לירידה ברמת הקשב וביכולת שלנו לראות את התמונה הרחבה. הדבר הזה, למשל, עלול לפגוע מאוד ביחסי האנוש שלנו, משום שאיננו מצליחים לראות את הצד השני כשאנחנו מגיבים מתוך סטרס.
ברמה הרגשית אנחנו מרגישים כאילו שהאזעקה כל הזמן פועלת.
 

איך נוצר סטרס

כשאנחנו קטנים – תינוקות ממש, אנחנו חסרי אונים לחלוטין, ותלויים לחלוטין במבוגרים שיטפלו בנו. אנחנו צריכים שיאכילו אותנו, ינקו אותנו, יקחו אותנו ממקום למקום, ידאגו שלא חם לנו מדי ושלא קר לנו מדי, ואם לא – נמות, ותינוקות יודעים את זה ומרגישים את זה – בצורה של סטרס כרוני שרק מחכה להתפרץ. 
בחוויה הרגשית של תינוקות, הם זקוקים להרגיש שכל הזמן יש שם מישהו – שיוכל לדאוג להם באופן שוטף, ולהציל אותם אם יקרה משהו.
בדרך כלל תינוקות אכן לא נשארים לבד. אבל ברמה הרגשית כן - היות ואנשים רבים אינם נוכחים רגשית לעצמם ולאחרים במשך אחוז ניכר מהזמן.
התינוק מבחין בכך שאינו מקבל תשומת לב, או שהשדרים שהוא שולח אינם נענים, והוא מסיק – בצדק או שלא בצדק, שהוא לבד. אז מופעל מנגנון האזעקה, שנועד להתריע על סכנת חיים, והתינוק חווה סטרס.
 

סטרס כרוני בחיינו הבוגרים

מה שחבל זה שהאזעקה שנדלקה בינקותנו תכופות ממשיכה לפעול ולפעול, ללא קשר ממשי למציאות החיים הנוכחית שלנו, כלומר - גם אם איננו נמצאים עוד במצב חירום, בו נשקפת סכנה מיידית ומוחשית לחיינו.
כך למשל, אנחנו חווים סטרס לפני כל שינוי, בכל פעם שנדמה לנו שמשהו רע קרה או עומד לקרות, לפני כל פרידה, או כשאנחנו לא יודעים מה לאמר. סטרס כרוני מתהווה כשכמעט בכל רגע נתון אנחנו פוחדים כאילו יש סכנה של איום ממשי לחיינו, כאילו משהו שנעשה או נגיד עלול לגרום לכך שנשאר לבד, ואז נמות.
זה תופס גם במקרים בהם ברור לגמרי שיש לנו בית, ועבודה, ומערכות יחסים טובות, ושגם אם מישהו יעזוב אותנו, יפטר אותנו או יחשוב עלינו דברים רעים, עדיין לא נמות.
 

טיפול טבעי בסטרס כרוני

א. טיפול רגשי להורדת סטרס כרוני

סטרס כרוני הוא מצב של הצפה רגשית – של רגשות שלא מתאימים למציאות. ההצפה הזו נוצרת בגלל משהו שהפעיל את אזעקת החירום הסימפתטית, ואת האזעקה הזו אפשר לכבות אם נסכים פשוט להיות נוכחים בחוויה, פשוט להרגיש את מה שאנחנו מרגישים.
זה לא נעים, אבל זה עובד יופי, ומהר.
כמה דוגמאות לאיך לעשות את זה אפשר למצוא במאמרים כמו –
ריפוי סיטואציות קשות
איך לרפא לבד המון עצב
 

ב. טיפול קוגניטיבי בסטרס כרוני

סטרס כרוני מפעיל את מוח הזוחלים ומנתק את קליפת המוח – החלק החושב. אבל אם פשוט תחזור ותגיד לעצמך שהלחץ אמור לפעול אך ורק כאשר נשקפת לך סכנת חיים, ושעכשיו זה לא המצב – אתה תחזור ותפעיל את קליפת המוח, ולאט לאט מוח הזוחלים שמצוי במצב אזעקה של סטרס כרוני יירגע.
אם אתה מחזיק עדיין בכל מיני אמונות ישנות שמעצימות את הסטרס, כמו 'אני פועלת הכי טוב כשאני בלחץ', 'אם אין לי דד-ליין אני בחיים לא מספיקה כלום', וכד' – אולי הגיע הזמן להחליף אותן?
זה לא שזה לא נכון, (לפחות ברגע נתון), אבל זה להחזיק באמונות שממש ממש גורמות לנו נזק, במקום ללמוד ולפתח איכויות חדשות בעצמנו. האמונה ש'רק סיגריה יכולה להרגיע אותי', למשל, אולי נכונה ברגע מסויים, אבל זו אמונה שכדאי להחליף ולהפוך אותה ללא נכונה – אני מתעמל כל יום והפסקתי להצטרך סיגריות.
על שינוי אמונות אפשר לקרוא עוד בלינק הזה.
 

ג. תרגיל שמוריד סטרס כרוני באופן מיידי, וגם מונע אותו!

אחת התלמידות שלי סיפרה לי שהיא עושה את התרגיל הזה כל בוקר, במיטה, עוד לפני שהיא פותחת את העיניים, ושזה שינה לה את החיים. בכל מקרה – זה כייף (:
פשוט – לכווץ את כול כול כול השרירים בגוף – רגליים, ידיים, פנים, בטן, ישבן, אגרופים – ממש כל השרירים. ואז להרפות. לחזור על זה כמה פעמים בכל פעם.
יש כאן גם המון מקום למשחק –

  • אפשר לכווץ בהדרגה או בבת אחת; 
  • אפשר להשאיר מכווץ הרבה זמן או מעט;
  • אפשר בזמן הכיווץ לעצור את הנשימה, או לנסות ולהמשיך לנשום, גם כשאנחנו מכווצים; וכד'.

 
לסיכום, אם נמאס לך כבר להרגיש כל הזמן שתיכף אתה מת, אם הבנת סוף סוף שכל הנזק הזה, שאתה גורם לעצמך ואנשים סביבך, פשוט לא שווה את הרווחים שאתה מפיק מהסטרס, פשוט תראה מה עובד בשבילך כדי להוריד את הסטרס, ולהתחיל ולהנות מזה שאתה חי...
שיהיה בהצלחה (:
 
© מיכל רון, מאי 2008

הצהרה: מיכל רון איננה רופאה, תזונאית, דיאטנית או נטורפתית, ושירותי היעוץ והליווי מתבססים על ידע אישי ונסיון מצטבר. יש לראות את הכתוב באתר זה כהמלצה בלבד, ובשום אופן אין לראות בו תחליף לטיפול מסוג כלשהו.